פטרת ציפורניים (או בשמה המדעי: Onychomycosis) היא זיהום פטרייתי המופיע בציפורני האדם. ברוב המקרים הציפורניים הצפויות להיפגע הן ציפורני כף הרגל, אם כי יכול להיות מצב בו הפטרת תופיע גם בציפורני הידיים.
הסיבה העיקרית להופעת הפטרת בציפורני הרגליים היא התנאים השוררים בהן, שמקלים על התפתחותן של הפטריות. בין היתר מדובר כאן בגורמים דוגמת חושך, לחות גבוהה, חמימות וגם אספקת דם נמוכה בהשוואה לציפורני הידיים, המביאה לכך שהמערכת החיסונית פועלת בצורה פחות יעילה באזור זה.
הרגל שלנו נמצאת שעות ארוכות בתוך גרביים ונעליים, מה שיוצר חיכוך המביא ל"טראומה" לציפורניים ולעור, תוך הפיכה שלהם לרגישים פי כמה. זו אחת הסיבות לכך שאצל חלק מהאנשים, הבעיה נפוצה או מחמירה יותר בחודשי החורף, בהם הרגל נוטה להיות סגורה.
מדובר בבעיה שכיחה מאוד, התוקפת רבים באוכלוסיה. על פי ההערכות, כחמישית ממחלות הציפורניים אצל האדם עונות להגדרה של פטרת ציפורניים. באופן כללי, שיעור ההידבקות בפטרת עומד על כ-10% מקרב האוכלוסיה המבוגרת – אחוז לא מבוטל, שמסביר היטב את השכיחות הגבוהה של הבעיה.
פטרת ציפורניים מופיעה יותר אצל אנשים מבוגרים ופחות אצל ילדים: הסיבה העיקרית לכך היא שתחלופת הציפורניים אצל הילדים גבוהה בצורה משמעותית בהשוואה למבוגרים יותר. מעניין לציין בהקשר הזה שפטרת ציפורניים אינה נחלתם של בני האדם בלבד, אלא בעיה שתוקפת גם לא מעט בעלי חיים.
הבעיה מקושרת במידה רבה לחוסר היגיינה, בעיקר בכל הנוגע לחללים משותפים שאנחנו נמצאים בהם. מקלחות משותפות בבתי מלון, חדרי כושר וחדרי הלבשה הם כר פורה לפטריות, ולכן מומלץ להתהלך בהם כאשר נועלים כפכפים.
זה נכון.
שימוש ממושך ותכוף בנעליים סגורות מעלה משמעותית את הסיכון לפטרת. רצוי שהרגל תהיה נקיה ויבשה כמה שיותר, תוך הימנעות מיצירת סביבה לחה המקשה עליה.
דרכי ה"טיפול" שלנו בציפורניים והטיפוח שלהן מגדילים את הסיכויים שנסבול מפטרת ציפורניים ומבעיות אחרות. שימוש תדיר מדי באמצעים דוגמת מספריים או קוצץ ציפורניים עלול – באופן מעט אירוני אולי – להביא לפטרת ציפורניים
קישוטים קוסמטיים המפארים את הציפורניים, בעיקר אצל נשים, דוגמת בניית ציפורניים או מריחת לק ג'ל על סוגיו. מומחי עור רבים ממליצים להקטין את השימוש באמצעים אלו למינימום האפשרי, וכמובן שגם להסיר את הבנייה או הלק אם מתגלים סימנים של פטרת באותן ציפורניים.
לבעיה בסיס גנטי מובהק, כך שאנשים שבמשפחה שלהם יש היסטוריה של הבעיה נמצאים בקבוצת סיכון מוגבר. למעשה, אצלם חלק מהאנשים אפילו שמירה על היגיינה מקסימלית תביא לפטרת ציפורניים, או מנגד יהיו ברי מזל שלא יקפידו על היגיינה נאותה אבל עדיין יצליחו להתחמק מפטרת הציפורניים. אנשים בעלי היסטוריה משפחתית של פטרת ציפורניים צריכים להיות לכן עם האצבע על הדופק בכל הנוגע להיווצרות הבעיה אצלם.
הגורם הספציפי לפטרת ציפורניים עשוי בחלק מהמקרים להשפיע על נסיבות ההידבקות בבעיה. כך למשל שמרים יופיעו פעמים רבות בציפורני הידיים של אנשים שידיהם באה במגע עם המים בתדירות בוהה יחסית. חלק מסוגי העובשים שכיחים אצל אנשים בשנות השישים והשבעים לחייהם, וזאת עקב הפגיעה ביכולת הציפורן לספק לעצמה הגנה מפני אי אילו גורמים פטרייתיים.
פטרת ציפורניים עלולה להביא קודם כל לעיבוי של הציפורניים ולשינויים בצורה שלהן, דוגמת פיצול, עיוות או התרוממות של הציפורן כלפי מעלה. גוון הציפורן עלול להשתנות ולהפוך להיות לבן, חום או אפילו צהוב (הן על פני שטח הציפורן והן בקצה שלה).
"תופעת לוואי" נוספת היא הפיכת הציפורן הנגועה לעכורה. במקרים חמורים יותר – לרוב בהיעדר טיפול לאורך זמן – הציפורן עלולה להינתק מכף הרגל או היד.
עיקר הקושי במקרה הזה יהיה אצל ציפורני הרגליים, שנוטות לגדול בקצב איטי יותר מאשר הציפורניים בכפות הידיים. במשך אותה תקופה אנחנו ניצבים בפני פגם אסתטי לא נעים במיוחד, שגם מעמיד סיכונים לזיהומים ולבעיות אחרות בחלל שמתחת לציפורן הנושרת.
פטרת ציפורניים עלולה לתקוף את האנשים בדרכים ובדרגות חומרה שונות, אבל השורה התחתונה היא שהיא מביאה לפגם אסתטי לא נעים.
התרחיש בו אדם הסובל מפטרת ציפורניים ברגליים מסתובב עם נעליים סגורות כדי שהסביבה לא תיחשף לפגם האסתטי הוא שכיח מאוד, אך צורת התמודדות זו אינה פותרת את הבעיה אלא עלולה להנציח אותה: ההתבססות על נעליים סגורות רק "תורמת" ליצירת סביבה בה הפטריה משגשגת. את ציפורני הידיים קשה יותר להסתיר, בין השאר מכיוון שמזג האוויר הישראלי הופך לבלתי ישים את הרעיון של שימוש בכפפות גם בימים החמים של השנה. ברור בהמשך לכך שהסתרת הבעיה אינה פתרון, וכי טיפול נקודתי בה הוא הדרך בה יש לנקוט.
נקודה חשובה אחרת היא שלמרות שעיקר הבעיה של פטרת ציפורניים היא אסתטית, במצבים חמורים או ממושכים עלולות להיות לפטרת השלכות אחרות על הגוף. יש אנשים אצלם פטרת ציפורניים שאינה מטופלת כהלכה עלולה להתפשט בגוף ולהביא לפטרת באזור הרחב יותר של כף הרגל או היד. אחת התוצאות האפשריות של כך היא יצירת זיהום חיידקי של העור, על הסיכונים הלא מבוטלים שהוא עלול להביא להם.
אבחון הבעיה בפועל נעשה בדרך כלל אצל רופא עור, לאחר שיש חשד ראשוני לפטרת ציפורניים או במסגרת בדיקה כללית אחרת של מצב העור. בחלק מהמקרים יוכל הרופא לשער מהי הבעיה על פי המראה של הציפורניים, גם אם האבחון הסופי נעשה בדרך כלל באמצעות בדיקת מעבדה.
ייתכנו מצבים בהם יחליט רופא העור על טיפול בבעיה עוד לפני שהוא מבצע אבחון סופי ומוחלט, בעיקר תרחישים בהם התסמינים הקליניים שלה מובהקים ומצביעים ללא יותר מדי ספק על כך שפטרת ציפורניים היא הבעיה ממנה סובלים.
לא תמיד האבחנה פשוטה: למשל רבים מהתסמינים של פטרת ציפורניים דומים לאלו של פסוריאזיס, בעיה נפרדת המצריכה טיפול שונה לחלוטין.
מכיוון שתסמיני פטרת הציפורניים עלולים להצביע על מחלות ובעיות ציפורניים אחרים, רוב הרופאים ימליצו לבצע את האבחנה המדויקת בכל מקרה. כיום זה נעשה בצורה פשוטה יחסית באמצעות בדיקת מעבדה. במהלך הבדיקה צוות המעבדה יקח דגימה של הציפורן, יתבונן בה תחת העין של מיקרוסקופ (לאחר צביעת הדגימה) ויבצע תרבית. מכיוון שיש צורך להמתין לגידולה של התרבית – מה שעשוי להימשך כחודש ימים אם לא יותר – אבחון מוחלט של פטרת ציפורניים יכול להימשך תקופה של כחודש וחצי לפחות. זו אחת הסיבות שמומלץ לא להמתין עד שתסמיני פטרת הציפורניים יהיו מוחלטים וחמורים, אלא להתחיל עם הבירורים כאשר יש חשד ראשוני לכך שמשהו אינו תקין בציפורני הרגליים או הידיים. בחלק ממרפאות וקופות החולים יש זמן המתנה מסוים לבדיקה, מה שמסביר מדוע כדאי לכם לגשת לרופא עור, לקבל אבחנה ולתאם מועד לבדיקה מוקדם ככל האפשר.
הבדיקה אינה כרוכה בכאבים או באי נעימות מסוג מסוים. עם זאת היא כן דורשת הכנה מסוימת: בעשרת הימים שלפני הבדיקה המיועדת חל איסור למרוח קרמים או לקים על גבי הציפורניים.
בנוסף לכך חשוב להפסיק כל טיפול קיים בפטרת ציפורניים, עקב ההנחה שהטיפול עלול להטות את התוצאות: שימוש באמצעים מסוג זה עשוי לשנות את מראה הציפורן ובכך להשפיע על תוצאות הבדיקות. את התוצאות של בדיקות המעבדה ניתן לקבל דרך הגורם המפנה, באמצעות אתר האינטרנט או האפליקציה של קופת החולים בה חברים וכן הלאה.
שחקנים מרכזיים אחרים בתמונת הטיפולים בפטרת ציפורניים הם הכדורים. טרבינפין מיועד לשימוש בן כמה חודשים לפחות, בתדירות של 250 מיליגרם אחת ליום. מעבר לזמני השימוש הארוכים, קושי עיקרי הוא תופעות הלוואי שעלולות להיגרם עקב שימוש ממושך בכדורים – תופעות דוגמת פריחות, כאבי בטן או שלשולים אינן שכיחות יתר על המידה, אבל הן בהחלט קיימות ואפשריות. כמו כן עולה חשש מסוים לפגיעה בתפקוד הכבד, כך שיש לבצע בדיקה של הכבד טרם התחלת הטיפול וגם כאשר הוא כבר מתבצע בפועל: אחת לחודש, וכן כאשר באים לחדש מרשם לתרופות. אותה בעייתיות מאפיינת גם כדורים מסוג ספורנוקס, הניתנים במחזורים טיפוליים בני שבוע ימים אחת לחודש.
נטילת הכדורים צריכה להיעשות לאחר הארוחה, וחלק מהמשתמשים מתקשים לכן לשלב אותם בשגרת החיים שלהם. אפרופו שילוב – אדם הנוטל תרופות אחרות חייב לעדכן בכך את הרופא המטפל, עקב החשש מהשפעות בין-תרופתיות שעלולות להיות אפילו מסכנות חיים.
סבלנות היא אחת ממילות המפתח בטיפולים הקונבנציונליים בפטרת ציפורניים. לא רק שפרק זמן הטיפול הוא ארוך ועומד על כמה חודשים לפחות, אלא גם שהתוצאות הן הדרגתיות. קצב צמיחת הציפורניים הוא איטי, במיוחד ברגליים, כך שבתגובות לטיפול נבחין רק לאחר פרקי זמן ארוכים באופן יחסי. התרופות מציעות אחוזי הצלחה העומדים סביב כ-70-60% אחוזים, ומכאן שסיכויי ההצלחה קיימים אבל לא מוחלטים.
הביקוש לרפואה הטבעית נמצא בעלייה בשנים האחרונות, וניתן בהמשך לכך למצוא פתרונות אלטרנטיביים ואף "פתרונות סבתא" לטיפול בבעיה. תמיסת מי מלח, המוכנה בהתאם למצב הפטרת, היא שכיחה באופן יחסי. שיטה זו מצריכה התמדה לאורך זמן ארוך והקפדה מחמירה מאוד על היגיינה משך כל התקופה.
מומלץ מאוד.
במהלך השנים הפך הלייזר לכלי מרכזי מאוד בתחומי הרפואה.
השונים, ובהחלט יש לו מקום של כבוד גם במקרה של טיפול בפטרת ציפורניים: למעשה, דעה מקובלת כיום היא שמדובר בטיפול האפקטיבי והיעיל ביותר להתמודדות עם הבעיה המורכבת הזו. הטיפול מבוסס על קרן לייזר המשוגרת למקום המיועד, חודרת לעומקה של הציפורן, פוגעת בפתוגן המביא לפטרת ומחסלת אותו.
הסיבה ליעילות הגבוהה היא העובדה שקרן הלייזר היא ממוקדת ואינה מפושטת.
הדבר מגדיל את אחוזי היעילות של הטיפול ואף מונע פגיעה אפשרית בחלק ממערכות או ברקמות הגוף (אחת הבעיות העיקריות של כדורים הניתנים דרך הפה למשל). היבט חשוב אחר הוא שקרני הלייזר חודרות את הציפורן, כך שבאפשרותן להגיע גם לעומק הבעיה – מה שלא קיים במקרה של תכשירי מריחה, מהם הפטריה מצליחה "להסתתר" מתחת לציפורן.
נושא האפקטיביות של טיפולי לייזר בפטרת ציפורניים נמצא עדיין במחקר, אך משנה לשנה נראה שהתמונה נעשית ברורה יותר: האפקטיביות של הטיפולים היא מהגבוהות שתוכלו למצוא כיום. לכך ניתן להוסיף זמני טיפול נמוכים משמעותית מרוב הדרכים האחרות שהוזכרו כאן.
את פטרת הציפורניים ניתן ברוב המקרים להעלים לאחר מספר בודד של טיפולים, גם אם אחוזי ההצלחה תלויים בגורמים שונים דוגמת סוג הלייזר בו משתמשים או מקצועיות הגורם אליו פונים על מנת שיבצע את המשימה. כאשר פונים לגורם טיפולי מוסמך הסבירות לתופעות לוואי יורדת למינימום האפשרי, כאשר הטיפולים בכל מקרה אינם כרוכים בכאבים.
מומלץ שלא להתפשר בפרמטרים האלו, שעשויים להשפיע על אחוזי ההצלחה בצורה דרסטית. כיום תוכלו למצוא גם מכשירי לייזר לשימוש ביתי, אשר המוצלחים שביניהם עשויים להביא לתוצאות משביעות רצון בלי שיש צורך לצאת מהבית או לשבש את שגרת החיים.
במקרה של טיפולים בלייזר יש כמה חסרונות, אם כי הדעה הרווחת היא שיתרונותיהם עולים בצורה משמעותית על החסרונות והסיכונים.
גם טיפולים אלו מצריכים התמדה לאורך תקופה של כמה חודשים לפחות, וכמובן שגם סבלנות. קושי אחר הוא שבתחום כיום בישראל פועלים גורמים שהמקצועיות שלהם מוטלת בספק, עובדה המקטינה את אחוזי ההצלחה.