פטרת ציפורניים היא מצב בו מתפתח זיהום פטרייתי בציפורני כף היד או הרגל. הפטרת מביאה לכמה שינויים לא רצויים בציפורניים, לרבות שינוי הצורה ודרגת העובי שלהן, שינוי הגוון (ללבן, לחום או לצהוב), עכירות בציפורן ובחלק מהמקרים ניתוק שלה. יש להדגיש שברוב המקרים מדובר בבעיה אסתטית, ולא רפואית, אם כי בטווח הארוך ובמקרים לא מטופלים עלולים להיגרם סיבוכים דוגמת העברת הזיהום לכף הרגל או החמרה של הזיהום.
שאלה שצריכה להישאל היא עד כמה חשוב האבחון והטיפול המוקדם, ובעיקר המדויק, של הבעיה. לפטרת עלולים לגרום לא מעט פתוגנים. במאמר הבא נתייחס לדרכים בהן אפשר להבין מול איזו פטריה מתמודדים, צעד שעשוי להיות מרכזי בטיפול בה.
כיצד נהוג לסווג את סוגי פטרת ציפורניים השונים?
עוד לפני שמדברים על צורת האבחון של פטרת הציפורניים, חשוב להתייחס לזנים השונים של התופעה. בין הפתוגנים השונים הגורמים לפטרת הציפורניים ניתן להבחין בכמה דרכים. הראשונה שבהן היא, פשוטו כמשמעו, על פי סוג הפתוגן. כיום ידועים לא פחות מכ-300,000 סוגי פטריות, כ-150 מהן עלולות לגרום למחלות באדם.
הסוגים העיקריים של דרמטופיטים (פטריות הצומחות באזור הקרני בעור) הם Trichophyton Interdigitale ו-Trichophyton Rubrum, האחראיים לרוב המוחלט של מקרי ההדבקה באדם. בשכיחות נמוכה הרבה יותר עלולים לתקוף את האדם סוגים אחרים של פתוגנים, ביניהם Trichophyton Tonsurans ו- Trichophyton Gypseum. במקרים נדירים ייתכנו שמרים שאינם דרמטופיטים ועובשים.
אבחנה חשובה אחרת היא על פי הביטוי הקליני של פטרת הציפורניים. ברוב המקרים (כ-70%-60%) המופע של הפטרת היא DLSO – פטרת שמתחילה מהקצה הרחוק ביותר מהאצבע ומתקדם עם הזמן, בהיעדר טיפול, לכיוון האצבע עצמה. ב-10%-5% מהמקרים המופע הקליני של המחלה יהיה SWO, מצב בו בעיקר הגוון משתנה. זיהוי PSO עלול לגרום להופעת בצקת, לאדמומיות ולכאבים. בכל אחד מהמקרים, השלבים המאוחרים של הפטרת עלולים לגרום מעורבות של כל הציפורן במחלה (TDO).
אילו שיטות מקובלות כיום לאבחון זני הפטרת?
הבדיקה העיקרית הנעשית כיום לזיהוי זן הפטריה (וכמובן שגם לבדיקה האם אכן מדובר בפטרת ציפורניים) היא נטילה דוגמית מהציפורן ובחינה מוקפדת שלה תחת עדשת המיקרוסקופ, תוך ביצוע תרבית. את התרבית ניתן לבצע בשני אופנים: הראשון שבהם הוא משטח ישיר, במסגרתו צובעים את הדגימה ובוחנים אותה במיקרוסקופ. במקרה כזה מקבלים את התשובה ימים ספורים לאחר ביצוע הבדיקה. האופציה השניה היא לבצע זריעה של הדגימה ולגדל אותה לתקופה ארוכה יותר, שיכולה להגיע גם לחודש ימים ויותר. האבחון הזה נדרש כאשר הדגימה הראשונית לא מספקת תשובות חד משמעית, וכן בסוגים שונים של פתולוגיות.
יש לציין שהאבחון אינו כרוך בכאבים ולא דורש הכנה מיוחדת, למעט הגבלה אחת: בעשרת בימים שלפני הבדיקה, אסור למרוח על גבי הציפורניים קרמים או לקים מכל סוג. הסיבה הפשוטה היא שחומרים מהסוג הזה צפויים לשבש את תוצאות הבדיקה ולמנוע מצב לרדת לשורש הציפורן.
יש מקרים בהם רופא העור יוכל לקבל כיוון כללי או לחשוד מהו סוג הזיהום רק על סמך מראה עיניים, אולם את התשובה הסופית ניתן יהיה לקבל רק לאחר ביצוע התרבית. הדגימה של הציפורן חיונית במיוחד כאשר האדם סובל ממחלות אחרות שעלולות בין התסמינים שלהן להשפיע לרעה על מראה הציפורן, כך שייתכן בלבול בין התסמינים שלהן לסימפטומים הנגרמים עקב פטרת הציפורניים.
מקורות ולקריאה נוספת:
Types of onychomycosis
Finger Nails Inspections
Onychomycosis Workup – Medscape